טיירי ואח' נ' מספנות ישראל בע"מ ואח'

החלטה

1.זוהי בקשתה של המבקשת, היא הנתבעת העיקרי בתיק שבנדון (להלן – הנתבעת), להורות על עיכוב ביצועו של פסק דינו של המותב בראשותי מיום 6/11/11, אשר במסגרתו חייבנו את הנתבעת לשלם למשיב (להלן – התובע) את הסך של 114,235 ₪ בגין הפרשי "פנסיה מוקדמת" בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד לתשלום המלא בפעל, בצירוף הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪, והכל עד למתן פסק דין בערעור שהגישה בינתיים הנתבעת ביום 8/1/12 לבית הדין הארצי לעבודה על פסק הדין (להלן – הערעור).

לציין, כי במסגרת בקשתה שבנדון, הבהירה הנתבעת כי בקשתה זו מוגשת בכפוף לנכונותה להפקיד את מלוא סכום פסק הדין בקופת בית הדין.

2.במסגרת הערעור ובקשתה שבנדון, טענה הנתבעת לטעויות, אשר לטענתה נפלו בפסק הדין ועל כן עתרה לביטולו, כאשר לשיטתה יש לה סיכוי טוב שהערעור יתקבל, או למצער לא ניתן לומר כי סיכויי הערערו משוללי יסוד.

עוד טוענת הנתבעת כי מדובר במשיב, המשתכר כ-4,000 ש"ח לחודש פנסיה ואף הודה במסגרת התובענה לגופה כי הוא מעדיף לקבל פנסיה חודשית במקום תשלום חד פעמי מחשש כי סכום חד פעמי יתכלה על ידי בני משפחתו, ועל כן קיים חשש ממשי כי ככל שערעורה של הנתבעת יתקבל, היא לא תוכל לגבות ממנו את סכום פסק הדין.

מנגד, לשיטתה, לא ייגרם כל נזק לתובע אם יעוכב פסק הדין, ולעניין זה מפנה הנתבעת לכך שמלכתחילה השתהה התובע בהגשת התביעה ואף גרם להשהיה משמעותית בבירור ענייננו בפני בית הדין, כפי שאף צוין במפורש בפסק הדין, מה גם שכאמור היא הציעה להפקיד את מלוא הסכום בקופת בית הדין.

3.הבקשה הועברה לתגובת התובע אשר התנגד לעיכוב הביצוע מכל וכל באשר לטענתו לא נפלו כל פגמים או טעויות בפסק הדין ועל כן קיים סיכוי קלוש שבית הדין הארצי לעבודה יתערב בתוצאה.

יתרה מכך, לטענתו הכלל הוא כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו, והדברים מקבלים משנה תוקף בהינתן הזמן הרב שחלף מאז פרישתו של התובע לפנסיה, התמשכות ההליכים וגילו המתקדם של התובע, אשר רשאי להנות מפרי זכייתו בשנים שנותרו לו, באופן שמטה את מאזן הנוחות במובהק לטובתו.

יתרה מכך, מוסיף התובע וטוען כי הנתבעת לא הביאה כל ראיה לביסוס טענתה בדבר קשיי גביה במקרה שתזכה בערעור, ואף לא תמכה את בקשתה בתצהיר.

לעומת זאת, התובע הוא בעל דירה שעליה רובצת משכתנא בסכום מזערי של 40,000 ש"ח והוא בעל רכב פרטי שלא רובץ עליו כל שעבוד. לא זו אף זו, אלא שהתובע מנהל תיק השקעות בחברת אפסילון שבו נמצא כסף נזיל בשווי של מעל 300,000 ש"ח ולעניין זה צירף התובע אישור של חברת אפסילון לפיה התובע ואשתו מנהלים בחברתם תיק השקעות אשר שוויו נכון ליום 10/1/12 הינו כ- 362,000 ש"ח.

לתגובה צורף תצהירו של התובע המאמת את הנטען בתגובה.

אי לכך לשיטתו של התובע, בנסיבות המקרה שבנדון, לא התקיים אף לא אחד מן התנאים כמתחייב על פי הפסיקה לעיכוב ביצוע של פסק הדין ודין הבקשה להדחות.

4.לציין, כי לאחר הגשת תגובת התובע, הגישה הנתבעת תגובה לתגובת התובע אליה צירפה בין היתר העתק של הודעת ה ערעור שהגישה ביום 8/1/12 והוסיפה טענות נוספות בהתייחס לתגובת התובע.

בהמשך לכך הגיש התובע בקשה להורות על הוצאת תגובת הנתבעת מתיק בית הדין מאחר שהוגשה לטענתו ללא רשות ושלא כדין ועל בקשה זו הגיבה הנתבעת בתגובה מטעמה שבה דחתה את טענות התובע.

5.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים זה בכה וזה בכה (כולל בתגובות ובתגובות לתגובות) – נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות, ואבאר להלן.

6.תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן- תקסד"א), החלה בבית הדין לעבודה מכוח תקנה 129(2) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 קובעת את הכלל, לפיו:

"הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים".

החריג לכלל זה קבוע בתקנה 467 לתקסד"א שכותרתה "עיכוב ביצוע על פי בית המשפט שנתן את החלטה", ולפיו:

"בית המשפט או הרשם שנתן החלטה רשאי להורות על עיכוב ביצוע החלטתו עד להכרעה בערעור, או לתקופה קצרה מזו, אם הוגשה לו על כך בקשה בכל עת שלאחר ההחלטה ועד לגמר הדיון בערעור או בבקשת הרשות לערער, או עד תום המועד להגשתם, הכול לפי התאריך המאוחר יותר; הוגשה הבקשה מיד לאחר שימוע ההחלטה, ידון בה בית המשפט או הרשם אף מבלי שניתנה הודעה עליה".